'Halah
Daf 6b
מָאן דְּאָמַר חַייָב עֲשָׂאוֹ תְרוּמַת מַעֲשֵׂר עַל מָקוֹם אַחֵר מַה אַתְּ עֲבַד לָהּ כְּגָדִישׁ שֶׁנִּדְמַע כְּעִיסָּה שֶׁנִּדְמְעָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר אֲנָא בָעִיתָהּ. רִבִּי יֹאשַׁיָּה אָמַר אֲנָא בָעִיתָהּ. מַה בֵּין גָּדִישׁ שֶׁנִּדְמַע לְעִיסָּה שֶׁנִּדְמְעָה. גָּדִישׁ שֶׁנִּדְמַע אַתְּ אָמַר חַייָב. עִיסָּה שֶׁנִּדְמְעָה אַתְּ אָמַר פְּטוּרָה. רִבִּי תַנְחוּמָה בְשֵׁם רִבִּי 6b חוּנָה. גָּדִישׁ שֶׁנִּדְמַע עַד שֶׁלֹּא נִדְמַע עָבַר וְהִפְרִישׁ מִמֶּנּוּ תְרוּמָה אֵינָהּ תְּרוּמָה. עִיסָּה שֶׁנִּדָמְעָה עַד שֶׁלֹּא נִדְמְעָה עָבַר וְהִפְרִישׁ מִמֶּנּוּ חַלָּה אֵינָהּ חַלָּה דְּתַנִּינָן תַּמָּן הַמַּפְרִישׁ חַלָּתוֹ קֶמַח אֵינָהּ חַלָּה וְגֶזֶל בְּיַד כֹּהֵן.
Traduction
D’après celui qui exige les redevances sur la 2e dîme, qu’arrivera-t-il lorsqu’on aura pris la 2e dîme en épis pour l’employer à titre d’oblation de la dîme et libérer un autre bien? Est-ce comparable à un amas d’épis auquel est mêlé un épi d’oblation, auquel cas on peut prendre le tout à titre sacré d’oblation? Ou bien le considérera-t-on comme un mélange de pâte (ou de farine), auquel cas les redevances ne lui incomberaient pas? (la question reste non résolue) —R. Yohanan prétendait avoir posé la question suivante et R. Oshia y prétendait aussi: Pourquoi y a-t-il une différence entre l’amas d’épis auquel on a mêlé une oblation et la pâte à laquelle est mêlée une parcelle de halla, et comment se fait-il que le mélange composé d’épis devient totalement sacré, tandis que dans le mélange de la pâte la partie sacerdotale est annulée? C’est que, répondit R. Tanhouma au nom de R. Houna, pour le mélange d’épis, s’il est arrivé que l’on ait prélevé l’oblation sacerdotale avant le mélange survenu, elle est valable (bien qu’elle doive être prélevée sur les grains); tandis que, pour le mélange de farine, s’il est arrivé de prélever la part de halla avant que le mélange ait eu lieu, ce prélèvement est nul, puisqu’il est dit plus loin (2, 5): ''lorsqu’on a prélevé la halla sur la farine, cette halla ne compte pas comme telle, et le sacerdote qui la prendrait se rendrait coupable de vol''.
Pnei Moshe non traduit
מאן דאמר חייב עשאו תרומת מעשר על מקום אחר מה אתעביד לה. כלומר דהא מיהת איכא למיבעי להאי מ''ד דאף בשלא נפדה חייב הוא דממון הדיוט הוא ואפי' חלק תרומה שבו חייבת כדאמרן והשתא מבעיא לן לדידיה אם עשאו לזה המעשר שני תרומת מעשר על מקום אחר דיכול הוא לעשותו מכיון דלא ניטלה תרומה גדולה מזה כמקדשו בתוכו הוא ואם עשה כן מה דינו לענין חיוב תלה ומה את עביד לה לדמות לדין הזה:
לגדיש שנדמע בעיסה שנדמעה. כלומר אם אתה מדמה אותו כמו לגדיש שנדמע שיש בו חולין ותרומה ואפי' כן בחלה חייב הוא וה''נ אע''פ שהוא מדומע דהא מיהת יש בו חלק תרומה ונהי דאם לא עשה אותו לתרומת מעשר את אמרת דלהאי מ''ד מחשבינן כמי שאין כאן תרומה גדולה אבל כאן שעשאו לתרומת מעשר הרי זה כמדומע דיש בו חלק של תרומה ופטור הוא ממנה ויש כאן תרומת מעשר ואם לגדיש שנדמע מדמית ליה חייב או דילמא דאת מדמה ליה כמו בעיסה שנדמעה דתנינן במתני' דלקמן המדומע פטור מן החלה:
ר' יוחנן אמר אנא בעיתה. אני הקשיתי ושאלתי להא דלקמן ור' יאשיה אמר אף אני שאלתי מה בין גדיש שנדמע דפשיטא לך שחייב ובעיסה שנדמעה את אמר פטורה ומאי שנא:
ר' תנחומא. קאמר דהיינו טעמא לחלק בין גדיש לבין עיסה דגדיש שנדמע אם עד שלא נדמע עבר והפריש ממנו תרומה אינה תרומה בתמיה דאמאי לא יהא תרומה והא דקאמר עבר והפריש משום דאיכא גוונא שלא יפריש עדיין תרומה ממנו וכגון שלא הפריש הבכורים במחובר לקרקע דהדין הוא שמפריש אותן אח''כ אלא שצריך שיקדים הבכורים לתרומה ואם עבר והפריש לתרומה מקודם מה שעשה עשוי א''נ בגדיש שלא נתמרח עדיין מיירי דאע''פ שלא נגמר מלאכתו אם עבר והפריש לתרומה ה''ז תרומה אבל עיסה שנדמעה אינה כן שאם עד שלא נדמעה והיינו שהיא עדיין קמח ולא נדמע בה כלום ועבר והפריש ממנה חלה אינה חלה כלל דתנינן תמן לקמן בפ''ב המפריש חלתו קמח וכו' וגזל הוא ביד כהן וצריך להחזירו לבעלים והיינו דאיכא בין גדיש לעיסה:
וּמוֹתַר הָעוֹמֶר. מַתְנִיתָא דְּלֹא כְרִבִּי עֲקִיבָה דְּרִבִּי עֲקִיבָה מְחַייֵב בִּתְרוּמָה וּבְמַעְשְׂרוֹת.
Traduction
Le reste de l’omer'', dit la Mishna, y est aussi soumis, mais dispensé de la dîme. Cet avis est opposé à celui de R. aqiba, qui déclare cet article soumis également à la halla et aux dîmes (27)Mishna, (Menahot 10, 4).
Pnei Moshe non traduit
ומותר העומר. קחשיב במתני' דפטור מן המעשר וא''כ מתני' דלא כר''ע דמחייב בפרק ר' ישמעאל במנחות אף במעשרות וקמ''ל דסתם לן תנא הכא דלא כר''ע:
וּתְבוּאָה שֶׁלֹּא הֵבִיאָה שְׁלִישׁ. מַה טַעֲמָה דְּרַבָּנִין נֶאֱמַר לֶחֶם בַּפֶּסַח וְנֶאֱמַר לֶחֶם בַּחַלָּה מַה לֶחֶם שֶׁנֶּאֱמַר בַּפֶּסַח דָּבָר שֶׁהוּא בָא לִידֵי מַצָּה וְחָמֵץ אַף לֶחֶם שֶׁנֶּאֱמַר בַּחַלָּה דָּבָר שֶׁהוּא בָא לִידֵי מַצָּה וְחָמֵץ. מַה טַעֲמָא דְּרִבִּי לָֽעְזָר כִּתְרוּמַת גּוֹרֶן כֵּן תָּרִימוּ אוֹתָהּ. מַה תְרוּמַת גּוֹרֶן מִפֵּירוֹת שֶׁהֵבִיאוּ שְׁלִישׁ. אַף זוֹ מִפֵּירוֹת שֶׁהֵבִיאוּ שְׁלִישׁ. וְלֵית לְרִבִּי לָֽעְזָר לֶחֶם לֶחֶם. אַשְׁכַּח תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי לָֽעְזָר אֵינָהּ חַייֶבֶת בַּחַלָּה וְאֵין אָדָם יוֹצֵא בָהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בַפֶּסֶח.
Traduction
Quant aux ''produits non parvenus au tiers de leur croissance'', pourquoi les sages (opposés à R. Eliézer) les soumettent-ils à la halla? C’est que, disent-ils, comme on a employé le terme pain aussi bien pour la Pâques que pour la halla (28)(Dt 16, 3), et (Nb 15, 19)., on conclut de l’analogie des termes que, dans l’un et l’autre cas, il faut que la pâte soit susceptible de fermenter ou de devenir azyme (et, à cet effet, lesdits produits sont assez mûrs). Pourquoi alors R. Eliézer les en dispense-t-il? Il déduit du verset (Nb 15, 20): A l’instar du tribut de la grange, ainsi vous prélèverez, que les fruits doivent être arrivés au moins au tiers de la maturité, comme c’est le cas pour la grange, avant d’être soumis à la halla. Mais R. Eliézer ne tient-il pas compte de la déduction tirée par les autres sages de l’analogie des termes pain, répétés pour la halla et pour Pâques? Non, car on trouve un enseignement disant au nom de R. Eliézer, qu’en employant des produits non mûrs, on n’est pas tenu de donner la halla, et c’est insuffisant pour remplir l’obligation de manger des pains azymes à Pâques.
Pnei Moshe non traduit
ותבואה שלא הביאה שליש מ''ט דרבנן. דקסברי אדחייבת בחלה אע''פ שפטורה ממעשרות:
נאמר לחם וכו'. כלומר כל עצמו של דבר דאמרינן דאלו חמשת מינין חייבין בחלה משום דילפי' לחם לחם ממצה שאלו המינין באין לידי חימוץ וניכרין הן בין מצה לחמץ וא''כ מינה מה להלן יוצא אדם י''ח בפסח אף במצה שהיא מהתבואה שלא הביאה שליש שהרי יכולה לבוא לידי חימוץ אף כאן חייבת בחלה:
מ''ט דר''א. משום דכתיב כתרומת גורן וכו' כדפרישית במתני':
ולית ליה לר''א לחם לחם. בתמיה דאי לית ליה הך גז''ש א''כ מנא ליה דאלו חמשת המינין הן שחייבין בחלה:
אשכח תני וכו'. כלומר לעולם אית ליה הג''ש דלחם לחם וס''ל דגם במצה אינו יוצא י''ח בפסח אם היא מתבואה שלא הביאה שליש כדאשכחן חדא ברייתא דתני בהדיא כן לר''א:
מַהוּ שֶׁחַייָבִין עַל לֶחֶם שֶׁלּוֹ מִשּׁוּם חָדָשׁ. אָמַר רִבִּי יוּדָן כְּתִיב וְלֶחֶם וְקָלִי וְכַרְמֶל לֹא תֹאכְלוּ. אֶת שֶׁחַייָבִין עַל קָלִי שֶׁלּוֹ מִשּׁוּם חָדָשׁ חַייָבִין עַל לֶחֶם שֶׁלּוֹ מִשּׁוּם חָדָשׁ. אֶת שֶׁאֵין חַייָבִין עַל קָלִי שֶׁלּוֹ מִשּׁוּם חָדָשׁ אֵין חַייָבִין עַל לֶחֶם שֶׁלּוֹ מִשּׁוּם חָדָשׁ.
Traduction
Est-ce que le pain fabriqué avec de tels produits est aussi permis à titre de récolte nouvelle? Certes, dit R. Judan, car le verset cité plus haut, ''Vous ne mangerez (de la nouvelle récolte) ni pain, ni grains torréfiés, ni gruau'', indique qu’il est interdit seulement de manger le pain à titre de nouvelle récolte, lorsque les grains torréfiés sont ainsi défendus; au cas contraire, non.
Pnei Moshe non traduit
מהו שחייבין על לחם שלו. שבאה מהתבואה שלא הביאה שליש אם חייבין עליו משום חדש וקאמר ר' יודן מדכתיב ולחם וקלי וגו' איתקש לחם לקלי את שחייבין וכו' ואת שאין חייבין על קלי שלו משום חדש דאין קלי בתבואה שלא הביאה שליש דאין נקרא אלא שחת אין חייבין ג''כ על הלחם שלו משום חדש:
אָמַר רִבִּי זְעִירָא כְּתִיב עַשֵּׂר תְעַשֵּׂר אֵת כָּל תְּבוּאַת זַרְעֶךָ. דָּבָר שֶׁהוּא נִזְרַע וּמַצְמִיחַ יָצָא פָּחוֹת מִשְּׁלִישׁ שֶׁאִם נִזְרַע אֵינוֹ מַצְמִיחַ.
Traduction
R. Zeira déduit (29)V. ci-dessus, (Maasserot 1, 3). de ce qu’il est écrit (Dt 14, 22): Tu devras donner la dîme des produits de ta semence; c.-à-d. les produits semés, qui ensuite poussent, sont soumis à la dîme, non ceux qui ne sont pas parvenus au tiers de la croissance (voilà pourquoi tous dispensent de la dîme; tandis que la halla est prescrite seulement par les sages, en ce cas).
Pnei Moshe non traduit
אמר ר' זעירא כתיב וכו' גרסינן להא לעיל בפ''ק דמעשרות בהל''ג דמכאן לתבואה שלא הביאה שליש שפטורה מן המעשרות:
'Halah
Daf 7a
פְּשִׁיטָא עַל דְּרַבָּנִין בְּהָהֵן פָּחוֹת מִשְּׁלִישׁ שֶׁאֵינוֹ נִגְרָר לְעִנְייַן הַמַּעְשְׂרוֹת. רִבִּי חִייָה בַּר יוֹסֵף שָׁאַל עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי לָֽעְזָר מַהוּ שֶׁיְּהֵא נִגְרָר לְעִנְייַן חַלָּה כְּעִיסַּת הָאוֹרֶז. שְׁמוּאֵל בַּר אַבָּא בָּעֵי אֵי זֶהוּ חָדָשׁ וְיָשָׁן שֶׁבַּחַלָּה. שְׁתֵּי שָׂדוֹת אַחַת הֵבִיאָה שְׁלִישׁ וְאַחַת פָּחוֹת מִשְּׁלִישׁ לַחַלָּה אַחַת לְמַעְשְׂרוֹת שְׁתַּיִם. אַחַת 7a פָּחוֹת מִשְּׁלִישׁ וְאַחַת עֲשָׂבִים לַחַלָּה שְׁתַּיִם לְמַעְשְׂרוֹת אַחַת. אַחַת הֵבִיאָה שְׁלִישׁ וְאַחַת עֲשָׂבִים בֵּין לַחַלָּה בֵין לְמַעְשְׂרוֹת שְׁתַּיִם.
Traduction
Selon l’avis des rabbins, il va sans dire qu’au cas où l’on a pris ensemble des produits non parvenus au tiers de la maturité avec d’autres qui le sont, ceux qui ne sont pas mûrs ne sont pas entraînés avec le reste (comme le riz le serait à l’égard du froment), et le devoir de donner la dîme n’existe pas encore. Cependant, demanda R. Hiya b. Joseph, selon l’avis de R. Eliézer, dira-t-on que ce produit non mûr se trouve joint au reste pour constituer l’obligation de la halla, aussi bien que c’est dû en cas de mélange d’une pâte de riz (non soumise seule) avec du froment? Samuel b. Aba y répond en disant qu’il est de cet avis: on ne considère pas des produits anciens et nouveaux comme deux champs sous le rapport de la halla; mais si les uns sont parvenus au tiers de la maturité et les autres sont restés au-dessous, ils ne forment qu’un et sont réunis pour la halla, mais pour la dîme ils restent distincts en deux; lorsqu’une partie est inférieure au tiers de croissance et le reste est de l’herbe (30)''Celle-ci n'étant pas susceptible de fermenter et de donner du pain n'est pas soumise à la Halla; comme l'est la 1ère sorte.'', ce sont deux sortes distinctes (non unies) pour la halla, mais réunies en une pour la dîme (ni l’une ni l’autre sorte n’étant alors soumises à la dîme); lorsqu’enfin une partie se compose de produits ayant dépassé le premier tiers de maturité (dès lors soumis à la dîme) et d’une autre composée d’herbe (non soumise), ce sont deux sortes distinctes, aussi bien pour la dîme que pour la halla. Reprise. Les objets suivants sont soumis aux dîmes, mais dispensés de la Halla: le riz, le millet, le pavot (31)''Comme équivalent arable, Maïmonide indique un terme que n'ont pas les lexiques. M. Fagnan, que nous avons consulté, est d'avis d'y voir le mot persan pour sediment, dregs, selon Richardson, ou mieux '''' sesame grains remaining in the hair cloth after tehe oil has been expressed ''''. Ce sens nous plaît d'autant mieux, qu'il correspond avec le terme suivant, parfaitement identifié par Maïmonide avec sésame. Elie Fulda traduit: poivre.'', la graine de lin, les légumes à cosses, de la farine formant une quantité au-dessous de 5 quarts de cab, du pain spongieux,spoggo'', ou pétri au miel (32)Babli, Pessahim 37a., ou des tranches séchées au four escarith'', le flanc frit à la poêle, ou le mélange; tout cela est dispensé de la Halla. Quelle est la règle lorsqu’une pâte a été pétrie tandis qu’une obligation était due avant et une après cet acte (celle de l’oblation et celle de la halla)? Est-ce qu’alors la halla n’est pas soumise au devoir de l’oblation, et cette dernière au devoir de la halla?
Pnei Moshe non traduit
פשיטא על דרבנן וכו'. כלומר ודאי אליבא דרבנן ליכא למיבעי אם זה הבא מתבואה שלא הביאה שליש שנתערב בתבואה שהביאה שליש אם נגרר הוא עם החיוב לענין שיהא ג''כ הוא חייב במעשרות דהאי מילתא דפשיטא הוא שלא מצינו גרירה לענין חיוב המעשרות שיהא החייב גורר את הפטור עמו לחיוב אלא אליבא דר''א לענין חיוב חלה הוא דאיכא למיבעי כהאי דר' חייה בר יוסף שאל דלדעתיה דר''א מהו שיהא נגרר תבואה שלא הביאה השליש עם תבואה שהביאה שליש שאם עשה עיסה משתיהן יהא נגרר הפטור עם החייב להתחייב כולה בחלה כעיסת אורז כמו דאשכחן בעיסת אורז דתנינן לקמן בפ''ג העושה עיסה מן החטים ומן האורז אם יש בה טעם דגן חייבת בחלה וה''נ כן ולא אפשיטא אליבא דר''א:
איזהו חדש וישן שבחלה. מה נקרא חדש וישן לענין חיוב חלה שלא יפריש מזה על זה לפי שאין תורמין מחדש וישן מזה על זה ומפרש ואזיל לחלה אחת כלומר לענין חיוב חלה ושיפריש מזו על זו אחת היא נחשבת שהרי שתיהן חייבות בחלה ומשנה אחת הן באים או מחדש או מישן ותורמין מזו על זו ולענין חיוב מעשרות שתים הן ואם זו הביאה שליש לפני ר''ה וזו לא הביאה עד לאחר ר''ה אין מעשרין מזו על זו שזו מן החדש וזו מן הישן אחת הביאה פחות משליש לפני ר''ה ואחת לא הביאה אלא עשבים ואח''כ בשנה זו נגמרה הרי לענין חיוב חלה שתים הן נחשבות לפי שזו שהביאה פחות משליש לפני ר''ה מן הישן היא שנתחייבה מאז בחלה וזו שלא הביאה אלא עשבים לפני ר''ה ואחר ר''ה נתגדלה מן החדש היא ואין תורמין חלה מזה על זה:
למעשרות אחת הן נחשבות. שהרי אף זו שלא הביאה אלא פחות משליש לפני ר''ה לא נתחייבה במעשרות עד לאחר ר''ה בשנה זו ומשנה אחת הן ומעשרין מזה על זה:
אחת הביאה שליש לפני ר''ה ואחת הביאה עשבים ובשנה זו נגמרו הרי הן נחשבות שתים בין לחלה ובין למעשרות לפי שאותה שהביאה שליש לפני ר''ה נתחייבה בישן בשתיהן והאחרת לא נתחייבה בשתיהן אלא בשנה זו ואין תורמין לא חלה ולא מעשרות מזה על זה:
בֵּינְתַּיִים מַהוּ. רִבִּי יוֹנָה בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בֵּינְתַיִם כְּבָרִאשׁוֹנָה. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ בֵּינְתַיִים כְּבָאַחֲרוֹנָה. אֵי זֶהוּ בֵּינְתַיִים. הָעוֹשֶׂה עִיסָּה מִן הַטֵּבֵל חַלָּה חַייֶבֶת בִּתְרוּמָה וּתְרוּמָה חַייֶבֶת בַּחַלָּה. מְנַיִין שֶׁחַלָּה חַייֶבֶת בִּתְרוּמָה. רִבִּי יִצְחָק בְּשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר מַרְתָּא בְשֵׁם רַב חַלָּה תָרִימוּ תְרוּמָה. מֵחַלָּה תָרִימוּ תְרוּמָה. מְנַיִין שֶׁהַתְּרוּמָה חַייֶבֶת בַּחַלָּה מִן קוֹשׁוֹי פָּֽתְרִין הָהֵן קְרָייָא מֵאוֹתָהּ שֶׁכָּתוּב בָּהּ רֵאשִׁית תָּרִימוּ חַלָּה.
Traduction
Selon R. Yona au nom de R. Simon b. Lakish, on se guide en ce cas d’après le commencement de la Mishna, où il est dit que la halla et les dîmes sont dues; selon R. Yossé au nom du même, c’est la fin de la Mishna qui l’emporte (et l’on est alors dispensé de la halla). Or, on appelle une pâte ''faite entre les deux obligations'' celle qui a été pétrie avec un des produits non libérés des divers droits; en ce cas, la halla que l’on prélèvera sera soumise à l’oblation sacerdotale, et celle-ci au devoir de la halla (33)Cf. (Demaï 5, 1 ) fin. Voir casuistique dite Minhath Juda, n° 126.. D’où sait-on que la halla peut devenir sujette à l’oblation? On le sait, dit R. Isaac au nom de R. Samuel b. Aha, ou de Rav, de ce que l’expression vous prélèverez est la même pour la halla et pour l’oblation. D’où sait-on aussi l’inverse, que l’oblation est alors soumise à la halla? De la difficulté qu’il y a à expliquer ce verset, dans lequel l’expression prémice employée pour la parcelle de pâte à prélever parait s’appliquer parfois à l’oblation (de cette dernière il faudra prélever la halla).
Pnei Moshe non traduit
בנתיים מהו. וכדמפרש לקמיה איזהו בנתיים העושה עיסה מן הטבל וקרי לה בנתיים לפי שהוא מדבר שהוא בנתיים שזה כבר נגמר לחיוב מעשרות אבל עדיין לא נתקן והרי הוא בין הגמר לבין הפרשה ואם עשה עיסה ממנו פליגי בה ר' יונה ור' יוסי אליבא דר''ש דמר אמר בשמיה שדינו כבראשונה כלומר כמו שהיה מקודם שנגמר למעשרות ועיסה זו פטורה מן החלה ומר אמר בשמיה שנידון כבאחרונה כמו שכבר הופרש ממנו התרומה והמעשרות וחייבת בחלה וכדמסיק ואזיל:
חלה חייבת בתרומה ותרומה חייבת בחלה. כלומר לפעמים מצינו שאף התרומה חייבת היא בחלה כמו שהחלה חייבת בתרומה שהרי בתחלה מפרישין מן הכרי תרומה ומעשרות על הכל וא''כ אף חלק החלה שיפריש אח''כ מהעיסה נתרם הוא וזהו חלה חייבת בתרומה אף כאן בזה הטבל שיש בו חלק תרומה שעדיין לא הופרשה ממנה מ''מ אם עשה עיסה ממנו חייבת בחלה ואע''פ שיש בה מחלק תרומה ותרומה עצמה שכבר הופרשה ודאי פטורה מן החלה כאן שלא נתבררה התרומה מתחייב בחלה אף לחלק תרומה שבה:
מנין שחלה חייבת בתרומה. כלומר דילמא אין ה''נ דא''צ לתרום על חלק החלה שבתבואה מאחר דסוף שיתננה לכהן:
חלה תרימו תרומה. דריש בה אף מחלק החלה שבה תרימו תרומה גדולה וכן המעשרות:
מנין שהתרומה חייבת בחלה. כלומר חלק התרומה וכגוונא דאמרן שעושה עיסה מן הטבל:
מן קושוי פתרין אהן קרייא. מאותן חברים שהן ממקום נקרא קושוי מפרשין מהפסוק הזה. דכתיב מראשית עריסותיכם תרימו חלה מאותה שכתוב בה ראשית ראשית דגנך וזו התרומה ממנה ג''כ לפעמים תרימו חלה ובכה''ג דאמרן:
הַסּוּפְגָּנִים טְרִיקְטָא. הַּדּוּבְשָׁנִים מֵלִי גָּאלָא. וְהָאִיסְקָרִיטִין חֲלִיטִין דְּשׁוּק. וְחַלַּת מַסְרֵת חֲלִיטִין דְּמַיֵי.
Traduction
⁠—On appelle pain spongieux celui que l’on offre au dessert, trwcta (bellaria); celui qui est pétri au miel se dit du gâteau composé de miel et de lait, meligala; les tranches séchées au four sont des mets délayés, destinés à la vente au marché (préparés à l’huile); enfin, les flancs frits à la poêle sont ceux qui (pour la maison) ont été préparés à l’eau.
Pnei Moshe non traduit
גמ' הסופגנין טריקטא וכו' כמפורש במתני':
רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר טְרִיקְטָא חַייֶבֶת בַּחַלָּה וְאוֹמֵר עָלָיו הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. וְאָדָם יוֹצֵא בָהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בַפֶּסַח. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר טְרִיקְטָא אֵינָהּ חַייֶבֶת בַּחַלָּה וְאֵין אוֹמֵר עָלָיו הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. וְאֵין אָדָם יוֹצֵא בָהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בַפֶּסַח. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר תַּרְתֵּיי רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר טְרִיקְטָא חַייֶבֶת בַּחַלָּה וְאוֹמֵר עָלֶיהָ הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. וְאָדָם יוֹצֵא בָהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בַפֶּסַח. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר טְרִיקְטָא אֵינָהּ חַייֶבֶת בַּחַלָּה וְאֵין אוֹמֵר עָלֶיהָ הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ. וְאֵין אָדָם יוֹצֵא בָהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בַפֶּסַח. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר חוֹרֵי. רִבִּי יוֹסֵי אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן כָּל שֶׁהָאוֹר מְהַלֵּךְ תַּחְתָּיו חַייָב בַּחַלָּה וְאוֹמֵר עָלָיו הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן [הָאָרֶץ] וְיוֹצֵא בָהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בַפֶּסַח. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אוֹמֵר כָּל שֶׁהָאוֹר מְהַלֵּךְ תַּחְתָּיו אֵינוֹ חַייָב בַּחַלָּה וְאֵין אוֹמֵר עָלָיו הַמּוֹצִיא לֶחֶם מִן הָאָרֶץ וְאֵין אָדָם יוֹצֵא בָהּ יְדֵי חוֹבָתוֹ בַפֶּסַח. אָמַר לוֹ רִבִּי יוֹחָנָן וּבִלְבַד עַל יְדֵי מַשְׁקֶה.
Traduction
R. Yohanan dit (34)Cf. Babli, Berakhot 37b. que le pain spongieux est soumis au devoir de la halla; lorsqu’on en mange on récite la formule ''béni soit celui qui produit le pain de la terre'', et enfin on peut l’utiliser en azyme pour accomplir le devoir d’en manger à Pâques. Selon R. Simon b. Lakish, cette pâte n’étant pas considérée comme pain n’est pas soumise auxdites obligations, et ne peut pas servir à la consommation pascale. R. Yossé répéta ces deux opinions, et il ajouta cet enseignement selon lequel R. Yohanan dit: toute pâte sous laquelle le feu passe directement (comme le pain) est soumise à la halla; elle est l’objet de la formule de bénédiction ''qui produit etc'', et sert d’azyme à Pâques; selon R. Simon, le passage au feu n’entraîne pas lesdites qualités. Toutefois, ajoute R. Yohanan, pour la dispense il faut que la pâte ait été pétrie avec une liqueur formelle (non de l’eau).
Pnei Moshe non traduit
רבי יוחנן אומר טריקטא חייבת בחלה וכו' ולקמן פריך עליה מהמתני':
ר' יוסי אומר תרתיי. שני דברים דפליגי בהו ר''י ור''ל חדא הא דטריקטא ועוד אמר ר' יוסי חורי עוד דבר אחר דפליגי ביה דר' יוחנן אמר כל שהאור מהלך תחתיו כלומר שאינו נאפה בתנור אלא במחבת והאור מהלך תחתיו אעפ''כ חייב בחלה וכו' ור''ש בן לקיש פוטר:
א''ל ר' יוחנן ובלבד ע''י משקה. כלומר אפי' לדבריך שאתה פוטר ובלבד אם נעשו ע''י משקה או מיין או משמן וכיוצא בו או ממים רותחין שניתנו בהן והאור מהלך תחתיהן:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source